<h1>הרוקח סימן ר"ט</h1>
<h2>דף יב.</h2>
בתוספתא בפרק בתרא דתענית הרי שהיה מתענה ושכח ואכל הרי זה משלים תעניתו. ירושלמי בנדרים בפ' קונם יין נדר להתענות ושכח ואכל כזית אבד תעניתו. רבי בא בשם רבנן דהתם והוא שאמר יום סתם אבל יום זה מתענה ומשלים. ולא אמרן אלא אם אכל אבל אם טעם משלים תעניתו שהמטעמת אין בה משום הפסק תענית ואין בה לא משום ברכה ולא משום גזל ולא משום דמאי. ואמרינן באגדה דשמואל ויפדו העם את יהונתן ולא מת שאמרו מטעמת אינה צריכה ברכה. בברכות בפרק היה קורא (י"ד ע"א) השרוי בתענית טועם ואין בכך כלום. וכמה עד רביעית פירש רבינו חננאל טעימה זו בחיך ולרוקקו מיד שלא תעבור מן החיך ולא רביעית בחיך בפעם אחד כי אם מעט מעט ולרוקקו. ומה שמתענים יום ב' ויום ה' אומר בתנחומא בפסוק וה' המטיר על סדום, כשחטאו בעגל עלה משה בחמישי וסוף מ' יום היה יום ב' מכאן תיקנו חכמים שמתענין יום ב' ויום ה' בעלייתו של משה ובירידתו וכן מדרש ויכולו בפרשת בהעלותך.
